ישראל מובילה באבחון מוקדם של אוטיזם: עלייה חדה במודעות ובגישה לשירותים — ודוח OECD ממפה את הצעדים לשיפור המערכת

מספר הילדים המאובחנים על הרצף האוטיסטי בישראל עלה פי שמונה בתוך קצת יותר מעשור, כך עולה מדוח חדש של ה-OECD לשנת 2026, שהוזמן על ידי משרד האוצר. הנתונים משקפים בעיקרם הישג משמעותי: יותר ויותר ילדים מזוהים בשלב מוקדם ומקבלים את התמיכה שהם זקוקים לה.

לפי הנתונים, מספר הילדים המקבלים קצבת ילד נכה בשל אוטיזם עלה מ-7,292 בשנת 2011 ליותר מ-60 אלף בשנת 2024. שיעור האבחונים בכלל אוכלוסיית הילדים עלה מכ-0.3% בתחילת העשור הקודם לכ-1.44% כיום — נתון שממקם את ישראל בקצה העליון של המדינות המפותחות, ומעיד על מערכת זיהוי שהתבגרה ופרחה.

הדוח מצביע על מגמה חיובית בכל מדינות ה-OECD: עלייה עקבית במספר האבחונים, בקצב של 6%–10% בשנה, הנובעת בין היתר מהרחבת ההגדרות הרפואיות, מעלייה במודעות הציבורית ומירידה בסטיגמה. בישראל, העלייה חדה במיוחד — כמעט פי עשרה בתוך כ-15 שנה — ומשקפת גם את ההתפתחות המואצת של יכולות האבחון המוקדם ואת הנגישות הרחבה לשירותים.

אחד ההישגים המרכזיים שמציין הדוח הוא גיל האבחון הנמוך בישראל. אבחון בגיל שנתיים הפך לנפוץ ונחשב יציב כאשר הוא מבוצע על ידי צוות מקצועי, מה שמאפשר התחלה מוקדמת של טיפול ושיפור סיכויי ההתפתחות. מערכת טיפת חלב והמעקב ההתפתחותי מגיל לידה מאפשרים לזהות סימנים מוקדמים ולהפנות לאבחון כבר בשלבים הראשונים — יתרון מובנה של מערכת הבריאות הישראלית שזוכה להכרה בינלאומית.

התקציב הציבורי המוקדש לתמיכה בילדים עם אוטיזם גדל פי 8.5 בתוך כ-12 שנים והגיע ליותר מ-2.5 מיליארד שקלים בשנה — ביטוי לכך שהמדינה מכירה בצרכים ומשקיעה בהם. עיקר ההשקעה מופנית למערכות החינוך והטיפול: תמיכה בחינוך מיוחד, טיפולים פרא-רפואיים ושירותים חברתיים. בישראל, עצם האבחנה באוטיזם מקנה זכאות לקצבת ילד נכה בסך 3,820 שקלים — גישה המבטיחה ודאות ורשת ביטחון למשפחות ומקלה על תכנון המערכת.

במקביל להכרה בהישגים, הדוח מציע מפת דרכים ממוקדת לשיפור ולייעול. ה-OECD ממליץ לעבור בהדרגה למודל הקצאת משאבים המבוסס על צרכים אישיים ורמת תפקוד, בדומה למרבית מדינות הרווחה המפותחות, כדי להבטיח שהילדים עם הצרכים המורכבים ביותר יקבלו מענה אינטנסיבי ומותאם. שינוי זה נועד לצמצם פערים חברתיים, לחזק שוויון הזדמנויות ולשמור על יציבות תקציבית לאורך זמן.

הדוח ממליץ גם על חיזוק מודלים של שילוב בחינוך הרגיל — על ידי הגדלת מספר הסייעות, התאמות לימודיות ותמיכה בתוך הכיתה — לצד הרחבת כוח האדם המקצועי בתחום האבחון והטיפול, כדי לקצר זמני המתנה ולהבטיח נגישות שוויונית לכלל המשפחות. האתגר, לפי הדוח, הוא למצוא את האיזון בין תמיכה אינטנסיבית לבין השתלבות, מבלי לפגוע באף אחד מהשניים.

ה-OECD מדגיש כי העלייה במספר האבחונים אינה צפויה להיעצר, וכי ישראל — כמו מדינות מפותחות רבות — נמצאת בנקודת מפנה המחייבת התאמות מדיניות. ההמלצה המרכזית היא מעבר הדרגתי למודל מבוסס צרכים ותפקוד, שמטרתו למקד משאבים בילדים עם צרכים מורכבים ולמקסם את האפקטיביות של ההשקעה הציבורית הנרחבת שכבר מתבצעת.