חודש למלחמה: בנק ישראל מציג תמונת מצב כלכלית מלאה — ומתווה את הדרך קדימה

"שאגת הארי" מלאה חודש, ועמה מגיע גם חשבון הביניים הכלכלי של המערכה — הפעם, שקוף ומפורט יותר מאי פעם. הדוח השנתי שפרסם נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, בסוף מרץ, מציג לציבור ולמקבלי ההחלטות תמונה מלאה ומהימנה: כ-352 מיליארד שקל הוצאו מתחילת אוקטובר, עם עלות יומית ממוצעת של בין 1.5 ל-1.7 מיליארד שקל. מדובר בשקיפות כלכלית חסרת תקדים בזמן לחימה, המאפשרת דיון ציבורי אמיתי על סדרי העדיפויות הנדרשים.

הנגיד הציב בקול צלול את האתגרים שיש להתמודד עמם: המשק הישראלי לא יוכל להמשיך לשאת לאורך זמן גם את הוצאות החימוש והמילואים האדירות, וגם את שימור הכספים המגזריים המנופחים. מסר זה, אמנם חד, הוא גם כלי ניהולי יקר ערך — מפת דרכים להבראה פיסקלית שישראל מסוגלת לבצע.

הציבור הישראלי, מצדו, מפגין בגרות ראויה לציון: בניגוד למשברים קודמים, לא נרשמה בימים הראשונים של המערכה בהלת רכישות של מים ונייר טואלט. הציבור הפנים את אופי האיום, שמר על שגרה ככל הניתן, ובכך תרם ליציבות הכלכלית בשעת חירום.

בחזית שיקום הצפון, מנהיגי הרשויות המקומיות הוכיחו כי קריאה ציבורית עקשנית מניבה תוצאות: תקציב שיקום הצפון, שעמד בפני קיצוץ של 150 מיליון שקל, ניצל ממנו ברגע האחרון לאחר לחץ נחוש של ראשי קו העימות. ניצחון שיגרתי? לא בזמן מלחמה.

בחזית הפיסקלית, ועדת הכספים אישרה ב-23 במרץ תוספת של 5.2 מיליארד שקל לכספים הקואליציוניים לשנת 2026, שהתחלקו בין ישיבות ותוכנית "אופק חדש" למגזר החרדי בהיקף של כ-2.4 מיליארד שקל, וכן הקצאות למשרד ההתיישבות ולמנהלת לזהות יהודית. לצד זאת, אושרה הקצאת 5.8 מיליארד שקל נוספים כרזרבה להוצאות המלחמה. כל אלה מתרחשים על רקע קיצוץ רוחבי של 3% בתקציבי הבריאות, הרווחה והחינוך הכללי, ומייצרים לחץ ציבורי גובר לבחינה מחודשת של סדרי העדיפויות.

גם הסדר מול הבנקים עוסק בחלוקת נטל: האוצר הגיע לפשרה על תרומה של 3.4 מיליארד שקל, במקום מיסוי רווחי יתר מלא של 7 מיליארד שקל — נושא שנותר פתוח לדיון ציבורי ופרלמנטרי.

אתגרים ממשיים נוספים עומדים על הפרק. בשוק האנרגיה העולמי, המתיחות במפרץ הפרסי דחפה את מחיר חבית הנפט מעבר ל-100 דולר, ונדרשת תגובה ממשלתית מהירה להגנה על הצרכן. בחזית העסקים, מתווה הפיצויים לעצמאים הנפגעים מהמלחמה עתיד לעלות לדיון בוועדת הכספים לאחר הפסח, ומתווה חל"ת אמור לעבור לפני החג — שתי רשתות ביטחון שמגזר עצמאי שלם מחכה להן בדריכות. הפער בין תנאי המגזר הציבורי — עם 100% שכר מהיום הראשון — לבין המגזר הפרטי והעצמאים, הפך לדיון ציבורי לגיטימי ומחייב מענה.

חברת הדירוג פיץ' הותירה את האופק של ישראל כשלילי, ובכך מצטרפת לקול בנק ישראל בהצבת אתגר ברור: ללא משמעת פיסקלית, צמצום הגירעון מרמת 6%, וקידום רפורמות צמיחה — תהיה לכך השלכות אמיתיות. אך גם אזהרות הדירוג הן בסופו של דבר כלי שמדינות משתמשות בו כדי לשקם את מסלולן הכלכלי. ישראל עשתה זאת בעבר, וכלי המדיניות לעשות זאת שוב קיימים — הם דורשים רצון פוליטי וביקורת ציבורית עקבית, שתי תכונות שהדמוקרטיה הישראלית מוכיחה שיש לה.