חודש למלחמה: הישגים אסטרטגיים ומפת דרכים ברורה להכרעה

ב-6 באפריל יפקע האולטימטום שהציב הנשיא טראמפ לאיראן בעניין קבלת תנאי ארה"ב לסיום המלחמה. בינתיים, בתום ארבעה שבועות לעימות, בחינת מאזן ההצלחות והכישלונות מלמדת על תמונת מצב מעורבת — עם הישגים אסטרטגיים של ממש לצד אתגרים שזיהוים בעוד מועד מאפשר התמודדות יעילה עימם.

אלה הם נכון לעכשיו ה"טופ 5" של הישגי התקיפות של ארה"ב וישראל:

1. הושגה פגיעה מערכתית רב-ממדית בתשתיות הביטחוניות הקונבנציונליות של איראן — מערכי ההגנה האווירית, התעשיות הביטחוניות, חילות הים והאוויר, מפעלי ייצור הטילים הבליסטיים ומתקני מודיעין, קשר, סייבר וחלל — הישגים המכוננים יתרון מבצעי מהותי לטובת שתי המדינות.

2. נגרמה פגיעה נרחבת לתשתיות ביטחון הפנים, לרבות משמרות המהפיכה, בסיג׳ והמשטרה — תוצאה שמחלישה את יכולות הדיכוי של המשטר לאורך זמן ופותחת פתח לשינוי מבפנים.

3. הושגה פגיעה נרחבת בצמרת המדינית, הצבאית והמודיעינית של איראן, שתכוון מחדש את מרכזי הכוח ואת קבלת ההחלטות בטהראן.

4. הברית המדינית והביטחונית בין ישראל וארה"ב העפילה לרמת אינטימיות שאין גבוהה ממנה. לא מוכרת מדינה אחרת שנהנית מחיבור זהה בעוצמתו עם המעצמה החזקה בעולם. כבר ביוני האחרון נחשפנו לשיח המדיני הייחודי של ישראל עם בכירי הממשל האמריקאי, מהנשיא טראמפ דרך סגנו ואנס והמזכירים רוביו והגסת'. גם לראשי המוסד וה-CIA היה קשר הדוק לאורך שנים. מה שהתווסף בחודשים האחרונים הוא שיתוף פעולה צבאי תקדימי, במישורים הרגישים והממודרים ביותר, שהוכיח עצמו כמכפיל כוח עבור שתי המדינות ועשוי להוות גם בעתיד מודל מושלם לתרומה אסטרטגית הדדית.

5. הצלחת מערכות ההגנה האווירית של ישראל שוברת שיאים. השילוב המוצלח בין אחוזי היירוט הגבוהים — לא רק של המערכות הישראליות אלא גם של השותף האמריקאי — לבין המשמעת העצמית המרשימה של רוב האוכלוסייה, הפחית למינימום את מספר הנפגעים, הן ביחס למבצע "עם כלביא" והן ביחס לתרחישים שעמדו בפני מקבלי ההחלטות לקראת המערכה הנוכחית.

לצד ההישגים, ניתוח כן של האתגרים מאפשר גיבוש אסטרטגיה מדויקת להמשך:

1. חיסול עלי חמינאי האיץ את בחירת בנו מוג'תבא למנהיג העליון של איראן — תוצאה שהערכות קודמות ראו אותה אפשרית ממילא, לאור גילו המתקדם של האב. מעמדו של מוג'תבא טרם התגבש במלואו, ומידת השפעתו המעשית על ההחלטות — הנשלטות בעיקר על ידי בכירי משמרות המהפיכה — עדיין ניתנת להערכה ולהשפעה דיפלומטית.

2. איראן ניסתה למנף את שליטתה במצרי הורמוז לחיזוק דימויה ומעמדה במשא ומתן על תנאי סיום המערכה. זיהוי אתגר זה מוקדם מאפשר לגבש תגובה כלכלית ודיפלומטית ממוקדת שתסיר ממנה את קלף המיקוח.

3. חיזבאללה הוכיח יכולת התאוששות חרף המכות הרבות שספג במהלך ולאחר מבצע "חיצי הצפון". ממצא זה מחדד את הצורך בהמשך לחץ עקבי ובגיבוש הסדרי ביטחון אפקטיביים ליישובי הצפון — כדי לתרגם את ההישגים הצבאיים לביטחון אזרחי מוצק.

4. מנגנוני הדיכוי של איראן פעלו גם תחת תקיפות שיטתיות, ובינתיים מנעו התארגנות מחודשת של פעילות המחאה. יחד עם זאת, הלחץ המצטבר על המשטר — כלכלי, צבאי ומוראלי — ממשיך לפעול לטובת שינוי מבפנים לאורך זמן, ועל כן הסבלנות האסטרטגית מהווה נכס חשוב.

5. גיוס קואליציה ערבית ובינלאומית תומכת הוכיח עצמו כמורכב יותר מהמצופה, בשונה ממערכות שהובילו הנשיאים בוש האב (1991), בוש הבן (2003) ואובמה (2014). מדינות המפרץ ומדינות אירופה נוקטות זהירות. אתגר זה מציב בפני הממשל הזדמנות ממשית לדיפלומטיה ממוקדת ולגיבוש שפה משותפת שתרחיב את מעגל השותפות ותמנע הסלמה בצרכי האנרגיה העולמיים.

לסיכום: ניצול הלקחים העולים מחודש הלחימה הראשון — חיזוק הקואליציה, מינוף היתרון הצבאי לשולחן המשא ומתן, והמשך הלחץ העקבי — יאפשר לשנות את המאזן המעורב שפורט לעיל, לעצם את ההישגים ארוכי הטווח של המערכה ולהניח תשתית לאזור יציב ובטוח יותר.