שולחן אחד לכולם: קריאה לשותפות לקראת ניצחון

בקרבות בדרום ובלבנון בסוף השבוע הפגינו כוחותינו מסירות נפש יוצאת דופן. לצד הכאב על הנפגעים, מעידים הלוחמים פעם אחר פעם על נחישות שאינה קוצרת — עדות חיה לחוסן האנושי שעליו עומדת המדינה. כל זה מתרחש ימים ספורים לפני שנשב לליל הסדר, השולחן שמסביבו מתכנסים מכל הגוונים: החכם, הרשע, התם ושאינו יודע לשאול — ארבעה בנים, ארבע גישות, ארבעה קולות, אבל עם אחד. כולם סביב השולחן וכולם שותפים. וכמו בשולחן המשותף הזה, גם בתחום הביטחוני כולנו צריכים להיות יחדיו.

בדיון סגור בקבינט העלה הרמטכ"ל אייל זמיר תמונת מצב ברורה ואמיצה: עומס חסר תקדים, שחיקת הלוחמים ומציאות שדורשת טיפול מיידי. יש לומר בכנות: הרמטכ"ל צודק — וכך בדיוק נראה מנהיגות אחראית. הוא אינו מתחמק, אינו מטיל את הבעיה על אחרים, אלא מציב מראה ברורה למקבלי ההחלטות. הוא משקף את מה שכל מי שנמצא בשטח יודע: צה"ל נשען על אותם אנשים בסדיר ובמילואים, ומודל זה — שמחזיק כבר שנתיים וחצי — מאתגר מאוד את כולם.

ויובהר: נבוא ככל שיידרש, גם אם יקראו לנו אינספור פעמים. האחריות הלאומית לביטחון ישראל עלינו, ואנחנו ערבים זה לזה ולניצחון על האויב — אין כאן סימני שאלה. ומי שמנסה להפנות אצבע כלפי הרמטכ"ל מפספס את לב העניין: הבעיה אינה בדברים שנאמרו, אלא בכך שהיה צורך לאומר אותם כלל. חמורה לא פחות היא ההדלפה מתוך הקבינט — פגיעה במקום הסודי והרגיש ביותר שיש למדינה.

הלוחמים, המפקדים ואנשי המילואים שמוזעקים שוב ושוב הם בין הדמויות המעוררות הערכה העמוקה ביותר בחברה הישראלית. הם עוזבים משפחות, עסקים וחיים שלמים — ושבים אל החזית ללא היסוס, בקור ובחום, בחופשים ובחגים. הם מגלמים את הרוח שהקימה את המדינה. ואולם, בחברה הישראלית קיים פער שהולך וגדל: לא כולם שותפים עדיין למאמץ המשותף, ולא כולם נושאים יחד בנטל — ומצב זה מערער את יסודות השותפות שעליהם נשען הביטחון הלאומי.

ביטחון לא נשען רק על תקציבים, לא רק על טכנולוגיה ולא רק על חוסן בעורף — הוא נשען קודם כל על אנשים, על כוח אדם ועל שותפות אמיתית בנטל.

אם מדינת ישראל רוצה לנצח — מול חיזבאללה בלבנון, מול איראן, מול הטרור ביהודה ושומרון ומול חמאס בעזה — עליה לאמץ אמת פשוטה אחת: ביטחון לא נשען רק על תקציבים, לא רק על טכנולוגיה ולא רק על חוסן בעורף — הוא נשען קודם כל על אנשים, על כוח אדם ועל שותפות אמיתית בנטל.

ליל הסדר מזכיר לנו בכל שנה מאיפה באנו. עם שהפך לכזה דווקא ברגע שיצא יחד — לא כיחידים אלא כציבור, לא מושלם, לא אחיד, אבל מחובר ומאוחד.

כשנצליח להחזיר את כולם אל השולחן, לקחת אחריות ולשאת יחד בנטל — יהיה בנו הכוח לא רק לעמוד באתגרים שלפנינו, אלא לנצח ולהיבנות מהם חזקים ומאוחדים יותר מאי פעם.

*הכותב הוא סגן ראש מועצה אזורית שומרון ורס"ן צנחנים במילואים*