הדמוקרטיה הישראלית במבחן: מערכת האיזונים פועלת בעיצומה של מערכת בחירות

עם התקרבות הבחירות, ממשלת נתניהו דוחפת שורה של יוזמות חקיקה בעלות עוצמה פוליטית — ובראשן הצעת חוק המחייבת עונש מוות למחבלים. הצעת החוק, שקודמה על ידי מפלגת עוצמה יהודית של איתמר בן גביר, עברה קריאה ראשונה, שלב ועדה לאחר חודשים של דיונים, ועתה עומדת לקראת קריאה שנייה ושלישית במליאה — עם הצבעה סופית אפשרית כבר בשבוע הקרוב.

ואולם, ההתמודדות הדמוקרטית עם הצעת החוק כבר מתגבשת. מומחים משפטיים וביטחוניים רבים סבורים כי כיוון ניסוחה — הוצאות להורג מזורזות, מנגנוני בקרה מצומצמים ויישום במסגרת בתי דין צבאיים — מחריג מעשית רק פלסטינים. לפיכך, ציפייתם של רוב המנתחים המשפטיים היא כי בית המשפט העליון יפסול אותה על יסוד עקרון השוויון בפני החוק. זהו בדיוק הרגע שבו מערכת הביקורת השיפוטית ממחישה את ערכה.

מעבר לסוגיה המשפטית הטכנית, מרבית המומחים הביטחוניים מעלים ספקות ממשיים לגבי יעילותה הביטחונית של החקיקה. ביניהם: הטענה כי עונש מוות אינו מהווה גורם הרתעה אפקטיבי מול תרבות של קדושת המוות ופנאטיות דתית, וכי הדבר עלול לייצר דינמיקה של תגמול הדדי שתסכן חיילים ישראלים שבויים. בנוסף, הרחבת השימוש בעונש מוות — שמרבית מדינות העולם הדמוקרטי, פרט לארצות הברית, כבר זנחו — עלולה להעמיק את הפגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל, ובמיוחד ביחסיה עם אירופה, שותפת הסחר הגדולה ביותר שלה.

ברקע הדברים עומדת העובדה שנתניהו ניהל לאורך כהונתו מאבק מתמשך מול מערכת המשפט, תוך ניסיון לקדם שינויים שיאפשרו לממשלה להשפיע על מינוי שופטים ואף לעקוף פסיקות בית המשפט ברוב פשוט בכנסת — זאת בעוד הוא עצמו עומד לדין בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים. ניסיונות אלו נבלמו במידה רבה, ולא בכדי: מחאות המוניות של אזרחים שיצאו לרחובות שלחו מסר ברור על מחויבותו של הציבור הישראלי לעקרונות שלטון החוק. הציבור מודע במידה רבה לתמרונים הפוליטיים ומתנגד ברובו ל"רפורמות" שהוצגו — התנגדות שהוכיחה את כוחה.

לקראת מושב האביב של הכנסת, שיפתח בעוד כחודש, צפוי שהקואליציה תנסה לקדם חקיקה נוספת, בהם חוק שיחליש את הייעוץ המשפטי לממשלה. ישנן גם חששות לגבי ניסיונות לפסול מפלגות ערביות — מהלך שגם הוא צפוי להיבלם בבית המשפט העליון — ולגבי פוטנציאל ערעור על תוצאות הבחירות במקרה של תוצאה צמודה. חששות אלו אינם נחלתם של קיצונים בלבד, אלא של אנשים ערים לדינמיקה הפוליטית.

ישראל עומדת בפני אחת התקופות המאתגרות בתולדותיה — מלחמה בחזיתות מרובות, משא ומתן רגיש על החזרת החטופים, ותהליכים פנימיים סבוכים. כוחה האמיתי טמון ביכולתה לנהל את כל אלה תוך שמירה על העקרונות הדמוקרטיים שעליהם היא מבוססת — ובמוסדות, בחברה האזרחית ובאזרחים הנלחמים יום יום על שמירתם.