הדיפלומטיה מגייסת כוחות: הדרך להסכם עם איראן מתגבשת

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, המוכר בזכות יכולתו להוביל עסקאות מורכבות, מתמודד עם אחד האתגרים הדיפלומטיים המשמעותיים ביותר של כהונתו — וכבר מגייס כלים יצירתיים להתמודד עימו.

במרבית ההסכמים שממשל ארה"ב השיג, תיוועו ובדרך ג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף, כשהנשיא שמר לעצמו גמישות במשא ומתן ובפעולות בשטח. הפעם המשוואה שונה: ארה"ב היא צד ישיר בקונפליקט, פעלה בלחימה ביחד עם ישראל, ומנהלת מקביל לכך מגעים דיפלומטיים מול המשטר האיראני — מציאות מורכבת המחייבת חשיבה חדשה.

הממשל האמריקאי הציב מתווה מקיף של 15 נקודות הכולל פירוק מלא של יכולות הגרעין האיראני, השעיית תוכנית הטילים הבליסטיים, הפסקת המימון והסיוע לארגוני הפרוקסי האיראניים — חיזבאללה, החות'ים, גא"פ, חמאס ואחרים — ופתיחה ללא תנאים של מיצרי הורמוז. מדובר במסגרת שאפתנית שמטרתה יציבות אזורית כוללת.

בצד האיראני ניכרת נכונות חלקית: ויתור על פרויקט הגרעין עולה כנקודת פתיחה אפשרית, גם אם טהראן מתעקשת בשלב זה על שימור יכולות הפרוקסי והטילים, הסרת סנקציות ושורת דרישות נוספות. מרחב ההסכמות צר, אך קיים — ובדיפלומטיה, לרוב די בפתח צר כדי לפרוץ פריצת דרך.

בהכרה בצורך בגישור, פועל הממשל להרחבת מעגל המתווכים. טורקיה, פקיסטן ומצרים כבר מגלות עניין בתפקיד המיוחל, ומובילות מגעים ראשוניים. יתרה מכך, מתגבשת האפשרות לכינוס פסגה אזורית רחבה הכוללת מדינות המפרץ — שכנותיה של איראן, שלהן ערוצי תקשורת ייחודיים עימה ואינטרס ישיר ביציבות. חזית אחידה של מדינות האזור, לצד פתרונות יצירתיים לסוגיות השנויות במחלוקת, מהווה את המסלול המבטיח ביותר להסכם בר-קיימא.

ורבים נושאים עיניהם גם להתפתחויות פנים-איראניות שעשויות להניע תהליך שינוי מלמטה — אך לאפשרות כזו, כידוע, חוקים משלה.

*אל"מ במיל' דורון הדר, לשעבר מפקד יחידת ניהול המשברים של צה"ל ושותף מייסד של CRITICAL IMPACT*