לקחי לבנון: כתבה חשובה חושפת אמיתות שישראל חייבת לאמץ כדי לחשב מסלול מחדש

מהדורת החדשות של "כאן 11", שנוקטת קו שונה ומרתק ביחס למתחרותיה, מנצחת כמעט ערב אחרי ערב — ואתמול לא היה יוצא מן הכלל. הכוכב של המהדורה היה כתבתו המרשימה של אורן אהרוני, שחזר יחד עם שלושה קצינים בדימוס מחטיבת אלכסנדרוני — המג"ד, הסמג"ד והמ"פ — אל ימי מלחמת לבנון השנייה (קיץ 2006, לפני 20 שנה), ואל חלק מגיבוריה בצד האזרחי.

הכתבה הציפה תובנה חשובה ובוגרת: ישראל נוטה לצאת למלחמה בציפיות לניצחון מהיר ומכריע, לשדרג את מטרות המלחמה — ואז להיתקל במציאות המורכבת של לבנון. מכת פתיחה מוצלחת פותחת תיאבון להישג אדיר, אך המציאות המבצעית מביאה לדשדוש, ובסופו של דבר גם הסכם סביר — כמו החלטה 1701 המפורסמת של האו"ם שסיימה את מלחמת לבנון — נתפס כאכזבה.

המסר המרכזי שעולה מדברי המרואיינים, ובהם ציפי לבני, שרה בממשלת אולמרט ב-2006, ואילן מזרחי, ראש המל"ל בעת המלחמה, הוא שישראל זקוקה לתפיסת ביטחון לאומית ברורה ומגובשת. זה נשמע מפוצץ, אך משמעותו נגישה: כשיוצאים למלחמה, יש לקבוע מראש מטרות ריאליות ועקביות — ולא לעצב אותן לפי כיוון הרוח. זיהוי הפער הוא הצעד הראשון והחיוני לקראת מילויו.

גם הפסקת החשמל הרבתי בטהרן, שהיתה הכותרת האחרונה של המהדורה המרכזית אתמול, מזמינה הסתכלות מפוכחת: ישראל הצליחה לפגוע בגורמים בכירים ובתשתיות אסטרטגיות של איראן לאורך השנים האחרונות. עם זאת, הכתבה מזכירה שהצלחות טקטיות, משמעותיות ככל שיהיו, אינן תחליף לאסטרטגיה לאומית כוללת.

כך היה בלבנון ב-2006 וכך ניתן ללמוד מהתמונה המצטיירת גם עתה — ולפעול אחרת. זו בשורה חשובה: זיהוי דפוס חוזר הוא תנאי הכרחי לשבירתו.

אהרוני בחר, ובצדק, להותיר את דברי הסיכום לשלושת הלוחמים הוותיקים שעמם פתח ועמם סגר את הכתבה. המסר שעולה מדבריהם הוא מעודד: בכל כמה שנים ניאלץ לצאת לסבב נוסף, אבל יש על מי לסמוך — הדורות הנוכחיים של המילואימניקים אינם מביישים את הפירמה, בלשון המעטה.

זו אולי לא הבטחת "ניצחון מוחלט", אבל היא דבר יקר הרבה יותר: האמת. ואת האמת — בניגוד להבטחות גבוהות שלא כובדו — אפשר לבנות עליה.