סקר חדש מגדיר את האתגר: כך ישראל יכולה להפוך את שוק העבודה לצודק יותר לנשים

המלחמה לא מתרחשת רק בחזית, אלא גם בתוך הבתים של כל אחד ואחת מאיתנו. בזמן שמסגרות החינוך נסגרות שוב ושוב והבית הופך לזירת ניהול יומיומית, נשים רבות מוצאות את עצמן נאלצות להאט, לעצור ולעיתים גם לצאת לחל"ת. סקר חדש שנערך בקרב מאות נשים עובדות ממפה את המציאות הזו לעומקה — וקריאת ההתעוררות שהוא מייצר עשויה להניע שינוי של ממש.

הסקר בוצע בסוף פברואר 2026 על ידי מכון iPanel עבור עמותת "נטע - המרכז לפיתוח קריירה", ובחן את מצבן של נשים בשוק העבודה שנתיים וחצי לאחר ה-7 באוקטובר, על רקע אי היציבות הביטחונית, הכלכלית והחברתית. במדגם השתתפו 502 נשים בגילאי 25–65 מכלל המגזרים בישראל.

הממצאים מצביעים על פערים שחשוב לאתר כדי לטפל בהם: 76.2% מהנשים סבורות כי הן נמצאות בעמדה פגיעה יותר מגברים בתקופות של צמצומים, שינויים ארגוניים או אי ודאות. עבור רבות מהן, זו לא רק הערכה כללית, אלא חוויה יומיומית — ועצם העלאתה לשיח הציבורי היא הצעד הראשון לשינוי.

**כשהבית הופך למשרד: מיפוי האתגר כהזדמנות לפתרון**

מאחורי הנתונים עומדת מציאות מוכרת: כאשר מסגרות החינוך אינן פועלות כסדרן, נשים רבות הן אלו שנאלצות להישאר בבית עם הילדים. המשמעות היא לא רק ירידה בזמינות, אלא לעיתים עצירה ממשית של העבודה, בין אם בהפחתת שעות, עבודה חלקית או יציאה לחל"ת.

הסקר מדגיש את הפער שיש לגשר עליו: בעוד שנשים רואות בכך אילוץ זמני הנובע ממצב חירום, רבות מהן מרגישות שהמעסיקים תופסים זאת כחיסרון — גם כשמדובר בעובדות מנוסות, מקצועיות ומוערכות. זיהוי הפער הזה על ידי ארגונים הוא תנאי הכרחי לבניית תרבות תעסוקתית מכילה יותר.

יותר מ-60% מהמשיבות ציינו כי לנשים יש פחות הזדמנויות להתקדם לתפקידי מפתח, ושיעור דומה הצביע על כך שנשים נדרשות להוכיח את עצמן יותר מגברים לצורך קידום. נתונים אלה מגדירים במדויק את תחומי הפעולה הנדרשים מארגונים המעוניינים למצות את הפוטנציאל של כלל עובדיהם.

**נתונים שמחייבים מדיניות ברורה**

הסקר מציג גם נתונים קונקרטיים: כ-23% מהנשים דיווחו כי חוו אפליה או פגיעה על רקע היותן נשים בשנתיים וחצי האחרונות, בתהליכי קבלה לעבודה, בקידום, בשכר או בחלוקת משימות. מתוכן, 10.8% חוו זאת פעם אחת, 9.8% מספר פעמים, ו-2.2% דיווחו על אפליה מתמשכת. נתונים אלה מדגישים עד כמה נדרשת התייחסות מערכתית מעשית.

בנוסף, 53.8% מהנשים סבורות כי מעמדן במוקדי קבלת ההחלטות נחלש בשנים האחרונות — נתון שמציב בפני קובעי המדיניות והמנהלים גם שאלה ברורה וגם הזדמנות לפעול.

**הוותק כבסיס לחוסן — ובסיס לפעולה**

יש גם נקודות אור: כמעט 70% מהמשיבות עובדות באותו מקום עבודה יותר משנתיים — נתון המעיד על שורשיות ומחויבות של נשים לשוק העבודה, גם בתקופה של אי ודאות. יציבות תעסוקתית זו יכולה לשמש בסיס איתן לבניית מסלולי קידום שוויוניים ומדיניות ארגונית מתקדמת.

כ-32.8% מהנשים ציינו כי שינויים שחוו במצבן התעסוקתי קשורים להיותן נשים — נתון שמחזק את הצורך בגיבוש כלים ממשיים להגנה על עובדות גם בתוך ארגונים שהן חלק ממנו זמן רב.

**זו לא בעיה נשית — זו הזדמנות לאומית**

אורנה סדגת-ארז, מנכ"לית "נטע - המרכז לפיתוח קריירה", מצביעה על הפתרון הנדרש: המשימה היא לפעול באופן ממשי לצמצום פערים — במדיניות, בתרבות הארגונית ובתהליכי קידום וקבלת החלטות. הסקר מייצר קריאה ברורה לממשלת ישראל להקצות משאבים, לתת תמריצים למעסיקים ולפתח תכניות שיתקנו את המצב לטובת הכלל.

בסופו של דבר, הסקר לא רק מציג נתונים — הוא מאיר עם כוח את החוסן, המקצועיות והמחויבות של נשים עובדות, שאף בתנאי חירום ממשיכות לשאת בנטל כפול. הזיהוי הציבורי של הפערים הוא עצמו צעד חשוב קדימה: מה שניתן למדוד — ניתן לשנות. והנתונים האלה, בידיים הנכונות, יכולים לסלול דרך לשוק עבודה שמכיר, מעריך ומתגמל את תרומתן של כל הנשים — גם ובמיוחד בזמן משבר.