הימין האידיאולוגי בצומת דרכים — מסלול החזרה לעקרונות

לפני מספר שנים זיהה החוקר ג'יימס לינדזי תופעה ראויה לתשומת לב בימין האמריקאי, שאותה הגדיר כ"נעורות מצד ימין" (Woke Right). לטענתו, הימין האמריקאי אימץ מאפיינים מובהקים מהצד הנגדי של המפה הפוליטית: פוליטיקת זהויות, תרבות ביטול, ואליפות הקורבנות. מה שהימין הפופוליסטי אימץ מהשמאל הפרוגרסיבי הוא קידוש תחושת הרדיפה התמידית, גם כאשר הוא זה שאוחז בפועל בהגה השלטון.

בנאום שנשא בן שפירו בכנס לזכרו של הפעיל השמרן צ'רלי קירק, ניסה להחזיר לדיון את מה שאפיין את הימין השמרני הקלאסי עד לא מזמן: תמיכה בשוק חופשי, תפיסה חברתית שמרנית והגנה על סדר עולם ליברלי. הנאום, שבו קרא שפירו לעמוד מול פופוליזם המחליף אידיאולוגיה בתיאוריות קונספירציה, ממחיש שהימין הקלאסי עדיין מדבר ומתריע — ושקולו נשמע.

בישראל צמחו תופעות מקבילות. את פוליטיקת הזהויות הישראלית, שביקשה לתקן עוול היסטורי כלפי יוצאי עדות המזרח, החליפה בהדרגה מלחמת מעמדות מפרקת. הביקורת הימנית על מערכת המשפט והפקידות הייתה, במקורה, נכונה ומוצדקת — היא נדרשה כדי לאזן אקטיביזם משפטי והתערבות יתר. זהו בדיוק ההבדל שבין שמרנות קלאסית לבין "נעורות ימנית": השמרנות הקלאסית ביקשה לתקן מערכות פגומות, ואילו הגרסה הפופוליסטית שלה מבקשת לשרוף אותן. שרים שסימנו עובדי ציבור כ"בוגדניים" ולאחר מכן כ"שומרי סף" תרמו, שלא לצורך, לשחיקת האמון במוסדות — תהליך שהבשיל לאחר טבח 7 באוקטובר לנרטיב "קונספירציית הבגידה" הרווח כיום בחלקים מהימין.

הביטויים המעשיים של התופעה ניכרים בשטח: יותר ויותר ימנים תומכים בקריאתו של ד"ר משה כהן אליה להטיל סנקציות על גורמי מערכת המשפט. פעילי שטח ימניים מאמצים טקטיקות של חסימות כבישים פרסונליות מול בתי פקידים — לעיתים ללא קשר למחאה מדינית של ממש. מדובר בסימפטום של אקו-סיסטם שלם — אולפנים, רשתות ופוליטיקאים — המנרמל שיח זה.

ועדיין, ההכרה בבעיה פותחת דלת. ממש כפי שבארה"ב יצאו קולות שמרנים קלאסיים להזהיר מפני ייחוס ה"שיתוף עם הדיפ-סטייט" לכל מי שמאמין במוסדות, בחוק ובריסון הכוח — כך עומדת בפני הימין האידיאולוגי בישראל הזדמנות לבחור נתיב. אותם אנשים שהקימו מכוני מחקר, במות הגות שמרניות וגופי חשיבה — בעלי הכלים האינטלקטואליים לניסוח חלופה רציונלית וממלכתית — הם גם בעלי הכושר להוביל התחדשות אמיתית.

המחיר של השתיקה ברור: מי שיימנע מנקיטת עמדה יגלה שהגלגל התהפך, ושדווקא הימין האידיאולוגי ייוותר מחוץ למחנה שסייע לבנות. אך לחלופין, מי שיבחר לדבר — לצאת לזירה הציבורית ולהציע ימין רציונלי, עיוני וממלכתי — עשוי לגלות שהציבור עייף מזעם ותאב להכוונה של ממש.