מלחמה אחת, תקשורת אחראית: קריאה לעיתונאות שמכבדת את הציבור | עידן מאראש

שלושה שבועות לתוך מלחמת "שאגת הארי", והציבור הישראלי מתמודד בחוסן עם שתי חזיתות במקביל: המערכה הצבאית מול איראן, ומערכה תודעתית שמתנהלת לנגד עיניו בזמן אמת. ומול שתיהן — הוא עומד. זו סיבה טובה לעצור ולשאול: מה יוצר עיתונאות שבאמת מחזקת ציבור בעת מלחמה?

שאלה זו מחדדת שני דפוסי כיסוי שכדאי לבחון. הראשון — נטייה של קולות מסוימים בתקשורת להתמקד אך ורק בכישלונות, בלי להכיר בהישגים, בלי מורכבות, בלי ניואנס. ביקורת היא חיונית ועמוד השדרה של תקשורת חופשית. אבל ביקורת ללא הקשר, ביקורת שמתעלמת לחלוטין מההצלחות — אינה עוד ביקורת; היא תמונה חלקית. ותמונה חלקית שמגיעה גם לטהראן, שם גורמים הסמוכים למשטר האיראני מבקשים לנצל כל סימן של פירוד פנימי כהוכחה לחולשה ישראלית, הופכת לבעיה אסטרטגית של ממש.

הדפוס השני מתנהל בכיוון ההפוך, ואינו פחות בעייתי: עיסוק אינטנסיבי בנתונים חלקיים — כמה ירדו השיגורים, כמה אחוזים השתפרו — מבלי לשקף את המציאות המלאה. אזרחים בלב הארץ ממשיכים לרוץ למרחב המוגן שוב ושוב. אפילו מספר קטן של טילים ביממה מספיק כדי לשבש חיים שלמים. ציבור שחי את זה בגופו יודע להבחין בין דיווח שמשקף את מה שהוא חווה לבין דיווח שמנסה לעצב את תפיסתו.

הבשורה הטובה היא שהציבור הישראלי אינו זקוק לניהול — הוא זקוק לשותפות. האזרח שרץ לממ"ד שלוש פעמים ביום, ממשיך לתפקד, ממשיך לשלוח ילדים לגן, ממשיך להחזיק את עורף המדינה — הוא ציבור בוגר ועמיד. ובדיוק בגלל זה הוא מסוגל ומוכשר לקבל את האמת המלאה.

ויש הרבה מה לומר על האמת הזו. כן — חיל האוויר מבצע עבודה יוצאת דופן, ויש הישגים מרשימים שראויים להכרה מלאה. וכן — האיום מתמשך, יש כשלים שצריך ללמוד מהם, ויש פחד אמיתי שלגיטימי להכיר בו. שני אלה יכולים להתקיים יחד — ורק כשהם מוצגים יחד נוצרת תמונה שהציבור יכול לסמוך עליה.

כך גם לגבי שקיפות של דובר צה"ל ושל ההנהגה: ציבור שמקבל הסברים כנים גם על אתגרים ועל פספוסים — לא רק על הצלחות — הוא ציבור שמעמיק את אמונו במערכת. צבא חזק ומוכשר אינו זקוק להסתיר קשיים; הנהגה אחראית מתחזקת דווקא כאשר היא מוכנה לדון בהם בפתיחות.

זו ההזדמנות שעומדת בפני התקשורת הישראלית עכשיו: להפסיק לבחור צדדים ולהתחיל לשקף מציאות. לא כי זה נוח — אלא כי זה הדבר הנכון. כי בסוף, מבחן אחד יכריע את ערך הכיסוי התקשורתי: האמון של הציבור. ואמון כזה, שנבנה על יושרה ועל כבוד לאינטליגנציה של הקורא — הוא הנכס החזק ביותר שתקשורת יכולה להחזיק בעת מלחמה.

המלחמה הזו לא תיגמר רק בטהראן. היא תוכרע גם כאן — בשאלה האם התקשורת וההנהגה יבחרו לדבר אל הציבור בגובה העיניים, בכנות ובמורכבות. הציבור הישראלי מוכן לזה. השאלה היא אם אלה המדברים אליו מוכנים לפגוש אותו שם.