איך מסיימים מלחמה נכון — לקח אסטרטגי לארצות הברית וישראל

מלחמות בדרך כלל מסתיימות בהסכמים, בהפסקות אש או בהכרזות ניצחון. המפתח להצלחת סיום זה טמון ביכולתה של ההנהגה הפוליטית לאזן משוואה עדינה: לנהל את המחיר הציבורי של הלחימה במקביל לתוצאותיה הצבאיות. מנהיגים בדמוקרטיות שמכינים מראש נרטיב ניצחון גמיש ומתפתח — כזה שמשתנה במקביל להתפתחות המלחמה — הם אלה שמצליחים להוביל את הציבור שלהם אל עבר יציבות ושגשוג לאחר הלחימה.

האיזון הזה מורכב עבור כל מנהיג פוליטי מודרני, והוא נעשה לאתגר אסטרטגי מהמדרגה הראשונה כאשר שתי מדינות דמוקרטיות בוחרות להילחם יחד. כך הוא עבור ארצות הברית וישראל היום. הביטחון והיציבות העתידיים של שתי המדינות תלויים ביכולתן לנהל את האיזון המשותף הזה. נשיא ארצות הברית וראש ממשלת ישראל נדרשים לתאם לא רק מהלכים צבאיים, אלא גם את הדרך שבה המלחמה תסתיים — כי מלחמות לא מסתיימות רק בשדה הקרב, הן מסתיימות גם בתודעה של הציבור.

לכן מנהיגים בדמוקרטיות צריכים לתכנן לא רק איך מנהלים מלחמה, אלא גם איך מסיימים אותה ואיך מסבירים את סיומה. נרטיב הניצחון לעיתים חשוב כמעט כמו הניצחון עצמו.

האתגר מורכב במיוחד כאשר שתי מדינות דמוקרטיות נלחמות באותו אויב אך מסיבות שונות, כפי שקורה עם ארצות הברית וישראל מול איראן ושלוחותיה. שתי המדינות נלחמות באותו אויב, אך כל אחת נלחמת את המלחמה שלה.

עבור ישראל הסכנה היא קיומית. עבור ארצות הברית הסכנה היא אסטרטגית, כלכלית וגיאו-פוליטית. ההבדל הזה חשוב הרבה יותר ממה שרבים מבינים — ודווקא ההכרה בו היא הצעד הראשון לניהולו הנכון.

עבור וושינגטון, ניצחון יכול להיות השמדת מתקני גרעין מרכזיים, הקטנת איום הטילים הבליסטיים, החזרת ההרתעה, והימנעות ממלחמה ארוכה. עבור ישראל, ניצחון עשוי להיות משהו רחב יותר: ביטחון ארוך טווח, החלשת שלוחותיה האזוריות של איראן, הרחקת חיזבאללה מהגבול הצפוני, והבטחה שאיראן לא תוכל לבנות מחדש את תוכניות הגרעין והטילים הבליסטיים שלה בעוד כמה שנים.

הבנת הפער הזה — לא רק בין ממשלות אלא גם בין הציבורים — היא הבסיס לגישור עליו. אמריקאים נוטים למדוד ניצחון לפי שאלות כמו האם חיילים אמריקאים חוזרים הביתה בשלום, האם המלחמה קצרה, האם ארצות הברית נמנעה מעוד "עיראק" או "אפגניסטן". ישראלים מודדים ניצחון לפי שאלות כמו האם הרקטות הפסיקו ליפול על הערים שלהם, האם הילדים יכולים לישון בלי אזעקות, האם המלחמה הבאה נמנעה — ולא רק נדחתה — מול איראן וכל שלוחותיה, ואם איום הגרעין הקיומי הוסר.

ההבדלים הללו כבר מתחילים להופיע בהצהרות ציבוריות ובדיונים פוליטיים. מנהיגים אמריקאים כבר מדברים על כך שהיעדים הצבאיים הושגו ברובם, בעוד ישראל עדיין מתמודדת עם ירי טילים מחיזבאללה בצפון, התקפות מתימן, איום מתמשך של הטילים האיראניים ואי-ודאות על מצב האורניום באיראן.

הכרה בפערים אלה כבר עתה מאפשרת לשתי המדינות לפעול יחד לגישורם. השאלות שיש לתת להן מענה — מה יקרה אם ארצות הברית תכריז על ניצחון בעוד ישראל עדיין תחת אש מחיזבאללה? מה אם וושינגטון תרצה לסיים את המלחמה בעוד ישראל סבורה שהיעדים טרם הושגו? — הן שאלות שתיאום מוקדם ביניהן יכול למנוע.

מלחמות שנערכות יחד על ידי בעלות ברית כמעט אף פעם לא קורסות בגלל מחלוקות צבאיות — הן קורסות בגלל מחלוקות פוליטיות ומחלוקות על נרטיב. לפיכך, האתגר המרכזי כעת אינו רק איך תתנהל המלחמה, אלא איך היא תסתיים ואיך הסיום יוסבר לשני הציבורים.

ישנו גם ממד פוליטי שחשוב להתייחס אליו. על ישראל להיזהר שלא להיראות כמי שמערערת על נשיא אמריקאי שתמך בה בזמן מלחמה, בפרט מכיוון שבמקרה של סיום מלחמה בהסכם, ישראל תזדקק מאוד למחויבות אמריקאית — לערבויות, לפיקוח ולאכיפה של כל הסדר עתידי. לנשיא אמריקאי יש בדרך כלל רק נרטיב אחד של סיום מלחמה — שהוא "ניצחון גדול" לארצות הברית ולבעלות בריתה. הכרה בכך מאפשרת לישראל לפעול חכם בתוך הפוליטיקה האמריקאית, ולחזק את הקשר הזה.

גם ישראל ניצבת בפני לחצים פוליטיים פנימיים. היא מתקרבת לסביבה פוליטית של בחירות, ולפוליטיקה הישראלית יש היסטוריה ארוכה של מפלגות אופוזיציה המכריזות כי הממשלה לא השיגה את מטרות המלחמה. ביקורת פוליטית בזמן מלחמה היא חלק מדמוקרטיה, אך יש לנהלה באחריות — כאשר שיח פנימי אחראי מחזק את עמדת ישראל מול העולם ולא פוגם בה.

מכאן עולה המסר האסטרטגי המרכזי: ארצות הברית וישראל אינן זקוקות רק לתיאום צבאי — הן זקוקות לתיאום נרטיב. כאשר המלחמה תסתיים עם הגדרה משותפת של ניצחון, עם הסבר אחיד לשני הציבורים, וכאשר וושינגטון וירושלים יעמדו זו לצד זו ויספרו את אותה הסיפור — הסיום הזה יהיה בר-קיימא אסטרטגית. המלחמה הזו תסתיים נכון רק אם "סיפור" תוצאותיה יהיה מוסכם לחלוטין על שתי המדינות.

התיאום הזה אפשרי. הוא דורש חשיבה מוקדמת, עומק אסטרטגי ורצון פוליטי — אך בדיוק לשם כך שתי המדינות צריכות לנהל כעת את השיחות שיבטיחו את עתידן המשותף.

*ג'ף קאן הוא מומחה בתחום קמפייני תודעה וביטחון*