מהפכת האנרגיה האזורית: ישראל בלב ממשק אסטרטגי בין המפרץ לים התיכון

מנכ"ל קצא"א, רו"ח עמית שקד, הציג בוועידה הכלכלית של מעריב תמונה אסטרטגית מרחיקת ראות: המלחמה הנוכחית ממחישה מחדש עד כמה הנפט ממשיך לשמש מנוע מרכזי בכלכלה העולמית, ועד כמה שאלת נתיבי האנרגיה והסחר הופכת לגורם מדיני ראשון במעלה.

שקד הדגיש כי יש לבחון את ההתפתחויות מול איראן בפרספקטיבה אסטרטגית רחבה, מעבר לאירועים המיידיים בשדה הקרב. לדבריו, המשמעות האמיתית של האירועים תתברר דווקא לאחר המלחמה, כאשר מדינות האזור והעולם יבחנו מסלולי סחר ואנרגיה חדשים שאינם תלויים במעבר דרך מצר הורמוז.

בהקשר זה הצביע שקד על פוטנציאל אסטרטגי משמעותי לישראל: המרחב שבין מדינות המפרץ לים התיכון מציב את ישראל בעמדת מפתח כמנוף מדיני ואנרגטי בעל פוטנציאל רחב. לדבריו, ישראל צריכה להיערך כבר עתה לשינויים המסתמנים בנוף האנרגטי האזורי, בדומה למדינות שונות הפועלות מאחורי הקלעים ומקדמות תשתיות לקראת היום שאחרי — ובהן טורקיה ומצרים.

במקביל, נחשפו תכניות מרחיקות לכת לשינוי תוואי קו הנפט טראנס-ערביה פייפליין (טאפליין), שאורכו כ-1,214 קילומטרים, כך שיעביר נפט מאזור קייסומה שבצפון-מזרח סעודיה אל נמלי בניאס או לטקיה בסוריה. לפי דיווחים בתקשורת הלבנונית, מדובר בקו שיוכל להזרים עד ארבעה מיליון חביות ביום — נתון המעיד על היקף המאמץ האזורי ועל הכוונות הרציניות מאחוריו.

בנוסף, כוללות התכניות הנחת קו גז קטארי שיעבור דרך סוריה לטורקיה ומשם לאירופה, לצד אפשרות להקמת שלוחה פנימית שתגיע לאחד הנמלים הסוריים בים התיכון. מהלכים אלו עשויים לחזק את מעמדה של סוריה כתחנת מעבר מרכזית לייצוא גז לשווקים העולמיים, ולתרום ליציבות הכלכלית האזורית. סוריה עצמה כבר פועלת לשיקום קו הנפט כירכוכ–בניאס ולהגדלת קיבולתו מ-300 אלף חביות ביום לכמיליון חביות ביום, באמצעות צינורות חדישים.

תמיכה בולטת להתפתחויות אלו הגיעה גם מהשליח האמריקני המיוחד לסוריה, טום בארק, שאמר ביום חמישי: "צריך למצוא חלופות למצר הורמוז ולים האדום, וסוריה יכולה למלא תפקיד באמצעות צינורות." הצהרה זו ממחישה את ההכרה הבינלאומית הגוברת בפוטנציאל האזורי ואת הרצון האמריקני לקדם יציבות אנרגטית כלכלית.

יישום המיזמים הללו, לפי הדיווחים, עשוי להפחית את התלות במצר הורמוז, לחזק את ביטחון האנרגיה והסחר של מדינות ערב ולתרום ליציבות באספקת הנפט לכלכלה העולמית — ולישראל, בזכות מיקומה הגיאוגרפי האסטרטגי, עשויה לעמוד הזדמנות ייחודית לתפוס מקום מרכזי במרחב האנרגטי המתעצב.