בהירות אסטרטגית כמפתח לניצחון: כיצד להגדיר נכון את מטרות המלחמה | עו"ד אוריאל לין

מלחמת ישראל מול איראן וחיזבאללה הולידה שפע של פאנלים בערוצי הטלוויזיה. חלק מהמשתתפים בהם הם דמויות שהיו להן תפקידים משמעותיים במערכת הביטחון, וחלק, על פי הגדרתם, יועצים אסטרטגיים ומנהלי משברים. מובילי הפאנלים שואפים לייצר שיח עומק מעניין, ועל כן במקרים רבים הם שבים לשאלה המרכזית: האם רצף ההפצצות שלנו ושל צבא ארצות הברית על מטרות ברחבי האימפריה האיראנית יגרום להפלת המשטר? המשתתפים יעלו כמה סברות, אך כולם יודו כי התשובה אינה ידועה — ובצדק, שכן אין נושא משרה אחד במערכת הביטחון שיוכל להכריע זאת בוודאות.

כאן טמון דווקא הפוטנציאל לחשיבה אסטרטגית בהירה יותר. שאלת הפלת המשטר, ככל שמוצבת כמטרה עליונה, עלולה לטשטש את היעדים הניתנים להשגה ובעלי המשמעות הביטחונית הגבוהה ביותר. מטרת המלחמה המוגדרת והמוצהרת צריכה להיות השמדת היכולות הצבאיות של איראן, בדגש על היכולות ההתקפיות — הטילים, המשגרים, הכטב"מים, הרחפנים, צי המלחמה, חיל האוויר, מחסני הטילים והתעשייה הצבאית המייצרת כלי נשק אלה. ואפילו לא השמדה של 100%, שכן השגתה המלאה תחייב כיבוש של כל שטח איראן, כפי שנעשה בעת ובעונה אחת בעיראק. השמדת כ־90% מהעוצמה הצבאית של איראן אמנם אינה שלמות, אך היא מספקת — והיא בהישג יד. בהשגת יעד זה יש להתמקד, וכמובן בהשמדת היכולת של איראן לבנות נשק גרעיני. הרס היכולת ההתקפית של איראן לטווח הקצר והארוך, וחיסול היכולות הגרעיניות שאותן בנתה במשך עשרות שנים, הם הישגים בעלי משמעות קריטית — וייתכן שאפשר להשיגם. אין פה עניין של הכל או אפס.

חשוב גם לנקוט גישה אחראית ביחס לציבור האיראני. לציבור האיראני המדוכא אין כיום מנהיג, אין מחתרת ואין נשק. עידוד לא מדוד לצאת לרחובות מבלי שהתנאים לכך בשלו עלול להסתיים בדמים, ללא תועלת אסטרטגית. נאמני המשטר טרם נטשו אותו, וזוהי מציאות שיש לקחת בחשבון. המגעים הצפויים שיקיימו האמריקאים יתנהלו עם נציגי המשטר הקיים באיראן — ולכן הגדרה מדויקת של המטרות תאפשר גם הכרה ברורה בהישגים שיושגו בסופו של דבר.

המלחמה הנוכחית צפויה להגיע לסיומה בשבועות ולא בחודשים. ההשלכות על העולם יהיו משמעותיות מאוד — הן במובן הכלכלי והן במובן של שינוי מאזן הכוחות הגלובלי, במיוחד במזרח התיכון. ישראל, למרות הכל, תצא מחוזקת: היא מפגינה עליונות צבאית נחרצת ומממשת את העיקרון שתוקפן ישלם מחיר גבוה הרבה יותר ממה שגבה. כוח ההרתעה של ישראל חוזק מאוד — ולכך ערך אסטרטגי מתמשך.

בהקשר הרחב יותר, ראוי לשים לב לאופי הדיונים המתנהלים בסנאט האמריקאי מול ראש המודיעין. הסנאטורים שאלו האם איראן היא בבחינת "סיכון מיידי" לארצות הברית ברמה המצדיקה יציאה למלחמת מנע. ההיסטוריה מלמדת כי במלחמת העולם הראשונה ואף בשנייה, המתנה של ארצות הברית עד שהצטרפה למלחמה גרמה בסופו של דבר למחיר כבד יותר. השאלה האסטרטגית הנכונה אינה אם קיים איום מיידי, שכן אסור לאפשר לתוקפן לבנות איום כזה מלכתחילה. השאלה הנכונה היא אם תוקפן בונה את כוחו כך שבעתיד הוא יהווה איום מיידי — ואם כן, עדיף לחסלו בטרם יבנה את מלוא כוחו. נקווה שסנאטורים בארצות הברית יאמצו נקודת מבט אסטרטגית מוקדמת זו, שהיא גם האחראית ביותר לביטחון ארוך הטווח של העולם החופשי.