בזמן שאיראן נחלשת - ישראל מגבשת אסטרטגיה ביטחונית חדשה בצפון | אבי אשכנזי
כמעט חודש למלחמה. צה"ל וצבא ארצות הברית רשמו הרבה מאוד הישגים ברמה הטקטית. ברמה האסטרטגית יהיה צורך להמתין ולבחון זאת במבחן ההיסטוריה — וסימנים ראשונים הם מבטיחים.
זירת איראן עברה בסוף השבוע שינוי של יעדי התקיפה. צה"ל פועל כרגע במרכז כובד על פגיעה בכמה מוקדים מרכזיים: תחילה, מערכי ההגנה האווירית שעוד פועלים באיראן — כאשר המטרה היא להשמיד אותם ולאפשר עומק כניסה נוסף לפעילות של חילות האוויר של צה"ל וארצות הברית בכל חלקי איראן. כך גם יוכלו בחיל האוויר לפגוע בעוד משגרים של טק"ק שנותרו לאיראנים, והם מבצעים איתם את הירי לישראל ולמדינות השכנות במפרץ הערבי.
המהלך הנוסף — פגיעה שיטתית ומקיפה בכל רכיבי התעשיות הביטחוניות של איראן, ובכלל זה מפעלים מרכזיים, מרכזי פיתוח וכן ספקי משנה עד רמת בתי מלאכה קטנים, מסגריות ומעבדות ייחודיות — מהווה צעד יסודי לפירוק יכולות ההתקפה האיראניות. המהלך השלישי הוא פגיעה במרכז הכובד של תעשיית הגרעין, הנשק הלא קונבנציונלי של איראן. חיל האוויר הישראלי תקף בין היתר את מפעלי הפלדה, את המתקן הגרעיני באראכ ועוד יעדים.
ישראל וארצות הברית מנסות כעת ליצור לממשל האיראני ביום שאחרי המלחמה מצב שבו לא יהיה ברור לו כיצד ומהיכן לפתוח את הליך השיקום של צבאו, משמרות המהפכה וארגוני הביטחון. המטרה היא ליצור מצב שלאיראן לא יהיו בשלב הראשון יכולות שיקום עצמאיות. המהלך הטקטי שנעשה כעת אמור לעצב תמונה אסטרטגית מורכבת לממשל האיראני בטווח הזמן הקרוב והבינוני — ועשוי אף לפתוח פתח לשינוי פנימי: כאשר המשטר חלש בשל אי-יכולת השיקום הצבאי, עשויה להיכנס הפיכה של אזרחים כנגד המשטר — תרחיש שישמש מנוף לשינוי מבני עמוק באיראן.
בינתיים עומדים על הפרק עוד כמה עניינים דחופים: חופש השיט במצרי הורמוז, ולאחר שיגור הטיל החות'י מתימן לישראל עולה הצורך לוודא שהפרוקסי התימני לא יצליח לשבש את התנועה בים סוף. לכן על צבא ארצות הברית ועל צה"ל לפעול או לגבש קואליציית מלחמה כדי לפתוח את נתיבי השיט — שיתוף פעולה שיש לו פוטנציאל ממשי, שכן למצרים, לירדנים, לערב הסעודית, לאמירויות וליתר המדינות יש אינטרס כלכלי וקיומי ברור בכך.
השיחות באשר לסיום המערכה מול איראן מתרקמות סביב תנאים טקטיים ברורים: מסירת האורניום המועשר, פתיחת המצרים וחופש השיט, ופיקוח עתידני על תעשיית הטילים הבליסטיים. אמנם איראן היא מעצמה טכנולוגית עשירה במחצבים וחברה בציר הכולל את סין, רוסיה, קוריאה הצפונית וונצואלה — ולכן ביכולתה לרכוש מחדש כמעט כל מוצר שהושמד. אולם השאלה האסטרטגית המרכזית — כיצד תוכל ארצות הברית להגיע להסכם הפסקת מלחמה שיגביל את איראן הן ביכולות ייצור מקומיות והן ברכש חיצוני — היא שאלה שהתשובה עליה תקבע את עוצמתו ומשמעותו של ההסדר.
זירת לבנון מציבה אתגרים משמעותיים לצד צעדים ממשיים להגנה על האוכלוסייה האזרחית. צה"ל ריכז עשרות אלפי לוחמים בלבנון ובצפון, תוך תפיסת נקודות אחיזה בשטח בכמה מאות מטרים עד כמה קילומטרים מהגבול. הלוחמים מבצעים הגנה קדמית — תפקיד קשה ומורכב — ובכך יוצרים חיץ בין כוחות חיזבאללה לבין קהילות הגליל. חיזבאללה מגיב בירי נ"ט ותלול מסלול על הכוחות, ובסוף השבוע עלה מספר הנפגעים — עובדה המדגישה את מחיר הגנת הגבול ואת מסירות הלוחמים.
תוכנית צה"ל להגיע לליטאני וליצור קו מפורז מהליטאני ועד הקו הכחול מבטאת שאיפה ארוכת טווח לאזור חיץ מובנה בדרום לבנון — מה שעשוי להיקרא "קו צהוב צפוני" או "הגנה קדמית". תפיסה זו, אם תיושם, נועדה להעניק לתושבי הצפון הגנה ממשית ומתמשכת. להשלמת תמונה זו, אחרי כמעט חודש של מלחמה, ראוי להציג לציבור את הכיוון הכללי — לאן, מתי ואיך הולכים בתום המלאכה הצבאית — ולגבש תפיסה מדינית מלאה שתתרגם את ההישגים הצבאיים לביטחון אזורי בר-קיימא.