**בממ"ד צד אחד, במקלט הציבורי צד שני — וביניהם: חוסן, סולידריות ופתרונות יצירתיים**
ניר קיפניס | עודכן: 26.3.2026
הכותבים של "ארץ נהדרת" שמו אצבע על אחת מהמציאויות הבולטות של המערכה הנוכחית: הפערים באיכות החיים בין מי שיש להם ממ"ד לבין מי שנסמכים על מקלט השכונתי. המערכון היה מוגזם כדרכן של קריקטורות, אבל לא מנותק מהמציאות.
משפחתי מגלמת את החלוקה הזו: עבדכם הנאמן גר בדירה שכורה ודי ישנה, בבניין שעבר שיפוץ כללי באמצע שנות התשעים, ובכל דירה יש ממ"ד. ההתארגנות שלנו מאז פרוץ מלחמת איראן השנייה הסתכמה בהזזת מזרן זוגי לממ"ד ובהעברת טלוויזיה לחדר שמשמש את בת זוגי כחדר עבודה — סידור סביר שאפשר לנו להמשיך בשגרה.
בתי הקטנה, חיילת משוחררת ואמה, מצאו פתרון שונה: בהיעדר ממ"ד בבניינן, הן מגיעות בכל אזעקה לבניין חדיש יותר במרחק הליכה. אמנם בשבוע השלישי נוצרו חיכוכים קטנים סביב סידורי הישיבה במקלט — דיירי הבניין ביקשו להשאיר את הכיסאות לשימושם תחילה — אבל הכלל הוא: גם בלחץ, מצאים פתרונות.
בני הסטודנט, תושב דרום העיר, פורץ לכיוון המקלט הציבורי בכל אזעקה — מרחק הליכה סביר לבחור בשנות העשרים לחייו. הלילות עם מספר סבבי אזעקות מעייפים, כפי שרבים חווים, אבל הוא ממשיך בחייו ובלימודיו.
**פתרון משפחתי מרגש**
הבת הגדולה הפכה לאמא, בשעה טובה, לפני שלושה חודשים. עוד בהריון מתקדם, בסבב הקודם מול איראן בקיץ, היא ובן זוגה גילו שמקלט אשכול הגנים הסמוך — מרווח וחדיש יותר ממקלט בניינם בצפון הישן — מתאים יותר, ועברו אליו ברגל אם כי מרחק של 100 מטרים נוספים.
הפעם, עם תינוקת בת חודשיים בפרוץ המלחמה, הצורך להעיר אותה בכל לילה, לרדת ארבע קומות וללכת למקלט הציבורי — דרש פתרון אחר. המשפחה ניצלה תחילה את הסולידריות המשפחתית וגרה עם דודה בעיירה שקטה יותר באזור עמק חפר. לאחר שחזרו הביתה, היצירתיות עשתה את שלה: הם מצאו דירה עם ממ"ד ברחוב ליד הבימה, שבעליה שוהים בחו"ל ועמדה פנויה. שתי בנותיי, בן הזוג של הגדולה, נכדתי וסבתה — כולן מתגוררות יחד כעת באותה דירה, פתרון שדורש הוצאה נוספת של כ-15,000 שקלים לחודש מהתא המשפחתי הרחב.
זה לא פתרון אידיאלי מבחינה כלכלית, ובוודאי אינו זמין לכולם — אבל הוא מדגים את הכוח שבסולידריות משפחתית ובנכונות לאלתר.
**יצירתיות לנוכח אתגר**
מדי יום מחדדת המערכה את האתגר שעומד בפני ישראלים רבים: בעלי ממ"ד מתמודדים בפשטות יחסית עם האזעקות, ואילו מי שנסמכים על מקלטים ציבוריים מתמודדים גם עם עייפות לילית ולעיתים עם שיבוש בריאותי ותפקודי לאורך היום. מי שמשאביו מאפשרים — מוצא מגוון פתרונות: שכירת ממ"ד נייד, מעבר לאזורים שקטים יותר כגון מצפה רמון, שכירת דירה עם ממ"ד לטווח קצר, ואפילו מעבר למלון — כמו חברה שעברה עם כלבה למלון ביפו, שם יש מרחב מוגן בכל קומה.
**קריאת ההתעוררות לטובת הקשישים**
קבוצה שמצדיקה תשומת לב מיוחדת היא הקשישים. ילדים ובני נוער, שלא חוו כמעט חודש נורמלי בחיים כבר יותר משש שנים, מקבלים — בצדק רב — תשומת לב ציבורית ומשאבים. אבל לצדם ישנם קשישים רבים שההגעה למקלט, משימה שאינה פשוטה אף לצעירים, מהווה עבורם אתגר פיזי ממשי.
הניסיון שצבר הציבור ממגפת הקורונה — שבה הבדידות פגעה בקשישים לא פחות מהמחלה עצמה — צריך לשמש מנוף לפעולה: להבטיח שבתי דיור מוגן ובתי אבות דואגים לליווי ולמענה ראוי לדייריהם בשעות חירום, ושאיש לא יישאר ללא מענה.
**לקח לעתיד**
מעולם לא שהתה אוכלוסיית ישראל במקלטים ובממ"דים תקופה כה ארוכה, וכמעט בכל רחבי המדינה. זו המציאות הנוכחית, וביחד עמה עולה גם השאלה החשובה: כיצד ישראל תרחיב בשנים הבאות את מצאי הממ"דים ותשפר את המקלטים הציבוריים, כדי לצמצם את הפערים ולהבטיח שאיכות ההגנה לא תיקבע לפי עובי הארנק. הסיפורים של משפחות כמו משפחתי, שמוצאות דרך להסתדר ולא מוותרות — הם הבסיס שממנו צומחות דרישות חברתיות ומדיניות לשינוי.
שיתוף פעולה מהיר בין קורבן הסחיטה לבין משטרת נצרת הביא למעצרו המהיר של חשוד שניסה לדרוש 300,000 שקל מעורך דין — ולהגשת כתב אישום תוך זמן קצר.
ניתוח מעמיק של החזון הכהניסטי ושל מקבילות אידיאולוגיות בין גורמים בממשלת ישראל לאיראן השיעית — מתוך ההנחה שהבנת הסכנה היא הדרך להתמודד עמה ולחזק את החוסן הדמוקרטי של ישראל.
הוועדה המוניטרית של בנק ישראל פועלת בזהירות ואחריות, ושומרת על יציבות הריבית תוך מחויבות מוצהרת לחזרה למסלול הפחתות ברגע שהתנאים יאפשרו זאת.
המנהל המורשה של סלייס גמל פועל בנחישות להשבת כספי העמיתים, ומגייס את כלל כלי האכיפה המשפטית — לרבות תביעה מקיפה נגד גורמי הביקורת ומשא ומתן מתקדם עם המבטחות.