הלילה, בזמן שחיילים וחיילות בסדיר ובמילואים ישבו במארבים בדרום לבנון, שכבר שבועות לא יצאו הביתה, ואחרים הפעילו את מערכות ההגנה האוויריות, אישרה הכנסת את תקציב המדינה לשנת 2026. עצם העברת התקציב חשובה: מדינה בזמן מלחמה זקוקה לוודאות כלכלית, וזהו תנאי בסיסי לניהול מדינה מתפקדת.
ואולם, יחד עם הוודאות שהושגה, מתעורר דיון ציבורי עמוק על תכני התקציב וכיווניו. כ-800 מיליון שקלים הועברו למוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה ולתכניות שנועדו לשמר את ריחוקם של חלקים מאותו ציבור משוק העבודה ומנטל השירות הצבאי. לצד זאת, התקציב כולל כ-6.2 מיליארד שקלים בכספים קואליציוניים, סכום חריג בהיקפו. במקביל, בוצע קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה הנוגע לשירותים הבסיסיים לאזרחים: חינוך, רווחה, בריאות ושירותים ציבוריים נוספים. הממשלה הגדילה את הגירעון לכמעט 5% — מהלך מובן בעת מלחמה — אך בחרה שלא לצמצם את ההעברות הפוליטיות ולא להפנות משאבים למנועי צמיחה.
הנתונים הללו מגדירים בבהירות מהי המשימה שעומדת לפני קובעי המדיניות בשנים הקרובות.
**היום שאחרי — ומה ניתן לבנות**
תקציב 2026 היה צריך לתת מענה כפול: גם לאתגר הביטחוני המיידי, וגם לבניית היכולת של ישראל לעמוד ביום שאחרי. ביטחון אינו רק טנקים, מטוסים וכיפת ברזל — ביטחון הוא גם חינוך, חוסן אזרחי, כלכלה צומחת וחברה המבוססת על ערבות הדדית, סולידריות והגינות.
המפה הברורה לתקציב אחראי כבר מונחת על השולחן: תוכנית לאומית להשלמת פערי החינוך, עם תגבור לימודי, יום לימודים ארוך ומענים רגשיים; השלמת פערי המיגון בצפון ובמערכת החינוך כדי לאפשר שגרה גם בחירום; תוכנית רב-שנתית לחיזוק הצפון בתחומי עסקים, תעסוקה ושירותים ציבוריים; וחיזוק מערכת בריאות הנפש כחלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי.
לצד אלה, הדרך לחוסן כלכלי אמיתי עוברת דרך עידוד תעסוקה והכשרות מקצועיות, השקעה במוסדות חינוך המלמדים ליבה, פיתוח תשתיות והון אנושי, קידום רפורמות להורדת יוקר המחיה ותוכנית לאומית לפיתוח הבינה המלאכותית שתציב את ישראל בקדמת התחום. כל אחד מהצעדים הללו הוא מנוע צמיחה שיסייע לשאת את הגירעון שנצבר.
**הכוח שכבר קיים**
אזרחי ישראל הוכיחו בתקופה הזו אחריות, מחויבות וסולידריות יוצאות דופן. החברה הישראלית נושאת בנטל כבד ומפגינה חוסן מרשים. הדיון הציבורי הנוכחי על תכני התקציב הוא עדות נוספת לאותה בגרות אזרחית: ישראלים לא מסתפקים בוודאות בלבד — הם תובעים תקציב שמשקף ערכי הוגנות, ערבות הדדית והשקעה בעתיד משותף.
תקציב הוא הביטוי הברור ביותר לסדרי העדיפויות של הממשלה. הציבור שמפגין מדי יום אחריות ומסירות ראוי להנהגה שתפעל באותה רוח — ותבנה עבורו, ועבור ילדיו, עתיד טוב יותר.
*שאול מרידור הוא הממונה על התקציבים באוצר לשעבר*