הקרב על עתיד הכדורסל האירופי נכנס לשלב קריטי — ואולי גם לשלב המבטיח ביותר שידע הספורט. אחרי חודשים של נתק, ה-NBA והיורוליג חידשו את השיחות על שיתוף פעולה אפשרי, ובפעם הראשונה זה זמן רב נדמה שבשני הצדדים יש רצון אמיתי לבחון מודל משותף במקום ללכת לעימות חזיתי.
בלב המגעים עומדת חזון שאפתני: יצירת ליגה אירופית מחוזקת שתחבר את המסורת, הערים והמועדונים של היורוליג עם ההון, המומחיות הניהולית והמותג הגלובלי של ה-NBA — חיבור שעשוי למשוך ספונסרים וגופי שידור ברחבי העולם.
עם זאת, המגעים מחייבים התמודדות עם סוגיות מורכבות. אחד המוקדים הרגישים הוא מעמדן של הקבוצות הישראליות: לפי הניתוח של "באסקטניוז", ה-NBA הביעה בתחילת הדרך העדפה למדינות אירופיות מובהקות, ועדיין לא הוכרע מה יהיה מקומן של ישראל ואיחוד האמירויות במסגרת המיזם החדש. שאלה פתוחה זו, כמו גם מעמדה של דובאי המארחת כיום מחוץ לביתה, ומצב הקבוצות הישראליות המשחקות במגרשים ניטרליים בשל הנסיבות הביטחוניות האזוריות, מחייבת מענה שייכלל בהסכם הסופי. גם צסק"א מוסקבה נותרת מושעית בשל המלחמה באוקראינה.
מבחינת המבנה, היורוליג כבר גדלה ל-20 קבוצות, ומתקיים דיון פנימי על התרחבות ל-22 כבר בעונה הבאה, ובהמשך ייתכן מעבר ל-24. הצעת ה-NBA מדברת על ליגה בת 16 קבוצות, עם 12 מקומות קבועים ו-4 נוספים שיוכרעו דרך מסלול העפלה. אחת האפשרויות המרכזיות שנבחנות היא מודל קונפרנסים, שיצמצם עומס בלוח המשחקים ויאפשר התאמה טובה יותר גם לחלונות הנבחרות של פיב"א.
הפן הכלכלי מבטיח במיוחד. צ'וס בואנו, שמונה למנכ"ל היורוליג בחודש ינואר, נחשב לאיש מפתח בגישור בין הצדדים. בליגה בוחנים אפשרויות מרחיקות לכת כמו שותפות הונית, החלפת אחזקות ואפילו מיזוג מלא, כשהשאיפה היא להגיע להצעות בהיקף כולל של כ-5 מיליארד יורו.
בואנו כבר ניסח את קווי המתאר של עסקה אפשרית: היורוליג מביאה את המועדונים, הערים והמסורת, בעוד ה-NBA יכולה להביא הון, מומחיות ניהולית ומותג גלובלי. על הנייר — ומעבר לו — זהו חיבור שעשוי לשנות את פני הכדורסל העולמי, ובלבד שכל הצדדים, כולל אלה שמעמדם טרם הוסדר, ימצאו את מקומם הראוי במבנה החדש.