ליליאן תוראם מרים קול: אגדת הכדורגל הצרפתי יוצא במסע נגד גזענות ולמען שוויון זכויות

ליליאן תוראם, אחד מגדולי שחקני נבחרת צרפת בכל הזמנים, ממשיך לפעול כאחד הקולות הבולטים בצרפת במאבק נגד גזענות. הפעם, בחר תוראם לכתוב טור אישי בעיתון "לה מונד", שבו מעלה שאלות חשובות על אופן קבלת ראש עיריית סן דני החדש, באלי בגאיוקו.

סן דני, הממוקמת בפרברי פריז ומונה כ-150 אלף תושבים, היא עיר מגוונת המאכלסת קהילה גדולה של מהגרים ואפרו-צרפתים. העיר נחשבת לאחת המוכרות בעולם הספורט, שכן בה שוכן הסטאד דה פראנס. בחירתו של בגאיוקו לראשות העיר עוררה דיון ציבורי ערני בצרפת, ברשתות החברתיות ובתקשורת. ראש העיר החדש מזוהה עם השמאל הרדיקלי, הכריז על פירוק המשטרה העירונית מנשקה, ונחשב לפרו-פלסטיני אדוק — כשבחגיגות ניצחונו נשמעו קריאות "כולנו ילדי עזה". חלק מהביקורת שנמתחה עליו התמקדה בטענה שהוא מקדם בדלנות ומבקש לחזק את הקהילה השחורה בלבד; מצדדיו לעומת זאת ראו בביקורת התייחסות לזהותו ולמוצאו, לא למדיניותו.

לתוך הוויכוח הזה נכנס תוראם — אלוף העולם מ-1998, שזכה גם ביורו 2000, וצבר 142 כיסויים בנבחרת צרפת — בכובעו כפעיל חברתי מחויב. בטורו בלה מונד, תוראם קורא לחברה הצרפתית לבחון את הדרך שבה היא מקבלת אנשים לפי מוצאם ולא לפי כישוריהם ומעשיהם. לדבריו, ישנה תופעה רחבה שבה השתייכות קבוצתית גוברת על הערכה אישית — וזוהי לדעתו עדות לפגמים תרבותיים שצרפת נדרשת לתקן.

תוראם, בן 54, טוען כי כלים של עיוות מציאות ושקרים משמשים לעיתים לפגיעה בבני קהילות מסוימות, וכי אמירות גזעניות נותרות לעיתים קרובות ללא מחיר ציבורי ראוי. מבחינתו, מדובר בקריאת השכמה: חברה שאכפת לה מהצדק צריכה לזהות דפוסים אלו ולפעול לשינויים.

הקריאה שלו להתחדשות חברתית מגיעה מאיש שהוכיח לאורך קריירה מפוארת — בשירות מונאקו, פארמה, יובנטוס וברצלונה — כי מצוינות היא אוניברסלית. שני בניו, מרכוס וקפרן, ממשיכים את המסורת המשפחתית וכיום עצמם עוטים את הכחול-לבן של נבחרת צרפת. מכוח ניסיונו האישי ומכוח עמדתו הציבורית, תוראם בוחר לא לשתוק — ובכך ממחיש שגם ספורטאים אגדיים יכולים להיות סוכני שינוי חברתי משמעותיים.